<h1>תניא רבתי סימן ע"ו</h1>
<h2>דף טז.</h2>
וחייבין אנו לתקוע בשופר בראש השנה שנאמר (ויקרא כ"ג) זכרון תרועה יהיה לכם. ואמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל. אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק. ואמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה בשופר.
<h2>דף כו.</h2>
כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. ועוד לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. א"ר לוי מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין. ושל כל השנה בפשוטין. ירושלמי [פ"ג ה"ד] כדי שיכפפו לבם בתפלה. מצאתי שנשאל לפני רבינו קלונימוס ברבי שבתאי מעיר רומי. ולרבי ענן בר מרינוס מעיר סיפונטו ז"ל. קרן של עז מהו לתקוע בו בראש השנה וביום הכפורים. והשיבו כל קרן כשר חוץ משל פרה משום מעשה העגל. ואין תוקעין בו. ומצוה מן המובחר בשופר של איל כר' אבהו. בפסיקתא דראש השנה. רבי יאשיה פתח (תהלים פ"ט) אשרי העם יודעי תרועה. והעכו"ם אינם יודעין להריע. כמה קרנות וכמה בוקיינוס וכמה סלפינגס (חצוצרות ושופרות) יש להם ואת אמרת אשרי העם יודעי תרועה. אלא אשרי העם שיודעין לפתות את בוראם בתרועה. והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים. הה"ד (שם מ"ז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים. אימתי בחדש השביעי באחד לחדש.
<h2>דף כז:</h2>
תנו רבנן היה ארוך וקצרו כשר. גרדו והעמידו על גלדו כשר. צפהו זהב במקום הנחת פה פסול. שלא במקום הנחת פה כשר. צפהו זהב מבפנים פסול. מבחוץ אם נשתנה קולו מכמו שהיה פסול. ואם לאו כשר. ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. תנו רבנן גרדו בין מבחוץ בין מבפנים כשר. גרדו והעמידו על גלדו כשר. הניח שופר בתוך שופר ותקע בו. אם קול פנימי שמע יצא. ואם קול חיצון שמע לא יצא. הפכו ותקע בו. כגון שהרחיב הקצר וקיצר הרחב. לא יצא. מאי טעמא אמר קרא (ויקרא כ"ה) והעברת שופר תרועה. דרך העברתו בעינן. כלומר כמו שהבהמה מוליכה אותו בקרניה הקצר למעלה והרחב למטה. ירושלמי [פ"ג ה"ז] לא אמרו גרדו. אלא הפכו פסול. מה ביניהם. זה ניטל חללו וזה אינו ניטל חללו. דיבק שברי שופרות פסול. הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול. ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול. ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל ופרשי (דכוותיה) [רבוותא] דר' נתן אאינו מעכב את התקיעה קאי ולחומרא. ומסתברא אמעכב את התקיעה קאי. והכי פירושא. ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול. כגון שהיה מעכב את התקיעה מתחלה וסתמו. ר' נתן אומר אפילו היה מעכב את התקיעה בתחלה במינו כשר שלא במינו פסול. אבל אם לא היה מעכב את התקיעה דברי הכל כשר. והכי מוכיח בירושלמי. וכן נראה. ורבינו חננאל ורבינו יצחק פאסי ז"ל פסקו כלישנא קמא דר' יוחנן אליבא דרבי נתן דאמר במינו כשר. אמר רבי יוחנן והוא שנשתייר רובו. מכלל דשלא במינו אע"פ שנשתייר רובו פסול. במדרש הרנינו שופר שניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול. מאי טעמא משום דכתיב (זכריה ט') וה' אלהים בשופר יתקע. מה שופר של הקב"ה שלם. אף שופר של ראש השנה שלם. ולמה תוקעין בראש השנה לפי שהן נגאלין מן מלאך המות. נסדק לארכו פסול. לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר. ואם לאו פסול. וכמה שעור תקיעה כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, היינו טפח. כתב בעל עשרת הדברות ואבן גיאות ז"ל אמר. טפח שוחק, וליתא. ומסתברא בטפח בינוני. מדקאמר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. כדי שיהא משהו מכאן ומכאן. ויש לומר יראה דוקא ולא שיצא. ואילו היה פחות לא היה השופר נראה כלל. ובעינן טפח כדי שיתראה עובי השופר מכאן ומכאן. ומסתברא בניקב וסתמו נמי אמרינן שלא במינו אם נשתייר בו שיעור כשר. והוא שאינו מעכב את התקיעה. עד כאן דברי בעל עשרת הדברות ז"ל. מצאתי בשם רבינו ישעיה ז"ל הוא הדין אם נסדק לארכו ונשתייר בו שיעור תקיעה כשר. והאי דנקט אם נשתייר בו שיעור תקיעה אנסדק לרחבו. משום דנסדק לארכו כולו משמע מפיו הקצר עד הרחב שהקול יוצא ממנו. ואם נקב הקרן עם אותו העצם התחוב בתוכו ולא הוציאו ממנו ותקע בו כשר. דמין במינו אינו חוצץ.
<h2>דף כח.</h2>
אמר רב יהודה שופר של ע"ז כגון ששמשו בו לפני ע"ז לא יתקע בו. ואם תקע בו יצא. ירושלמי בפרק לולב הגזול. שופר של ע"ז רבי אליעזר אומר כשר. הכל מודים בלולב שהוא פסול. מה בין שופר ומה בין לולב. אמר רבי יוסי בלולב כתיב (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם. משלכם ולא משל איסור הנאה. ברם הכא (במדבר כ"ט) יום תרועה יהיה לכם. מכל מקום. אמר רבי אלעזר תמן בגופו הוא יוצא. ברם הכא בקולו הוא יוצא. ויש קול אסור בהנאה. אתמהא. ש"מ של שופר יצא. במדרש הרנינו. (שופר של) בעל מום מותר לתקוע (בו) בר"ה וביובל. שנא' (ויקרא כ"ה) והעברת שופר תרועה. אבל לא על הזבחים. המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה. היה קול השופר עב. או דק. או צרוד (כלומר שלא היה קולו ערב כשר), שכל הקולות כשרים בשופר.
